"אלתור (בלועזית: אימפרוביזציה), הוא צורה של יצירה (כפועל ולא כשם עצם) באמנות, או אמנות בפני עצמה. למרות זאת, אלתור לא מבוצע רק בהקשר אמנותי אלא בכל תחומי החיים. מהותו של האלתור היא המצאה וחשיבה מהירה, שהרי האלתור הוא המצאת היצירה (או כל תהליך אחר) תוך כדי ביצועה. אלתור בעברית זה חיבור של אל (על) ואתר בארמית כלומר על המקום. האלתור, בהקשרו האומנותי, לא נפוץ (או לא אפשרי) בתחומים שבהם היצירה כתובה, מודפסת או מוצקה (כמו ציור, קולנוע, פיסול, צילום וספרות), אלא בתחומים שבהם היצירה מבוצעת על ידי האמן על במה, כמו מוזיקה, מחול, פנטומימה ותיאטרון.

דוגמה מצוינת לאלתור אפשר למצוא במוזיקת הג'אז. רוב המוזיקה בג'אז אינה כתובה אלא מאולתרת, ולכן גם בג'אז ההרכבים קטנים יותר (על מנת שתתאפשר אינטראקציה בין הנגנים), כמו גם, כל נגן מקבל זמן מסוים שבו ניתן לו חופש לנגן לבדו ולפתח את רעיונותיו.

דוגמאות נוספות לאלתור אפשר למצוא באמנויות רחוב שונות, בסטנד-אפ קומדי, בתוכניות טלוויזיה כמו "של מי השורה הזאת בכלל?" או תוכנית רדיו כמו שלושה בסירה אחת ועוד.

בישראל קיימות מספר קהילת מאלתרים בתחומי התיאטרון. הסיגנונות הנפוצים בישראל הם:

תיאטרון פלייבק - תיאטרון חוויתי אישי, בו אחד הצופים משתף את הקהל בסיפור אישי מחייו, והשחקנים משקפים לו את הסיפור אותו סיפר.

אימפרו - (ידוע גם בשם אימפרוב) תיאטרון בו המחזה כולו מאולתר במקום על סמך נתונים המתקבלים מהקהל. סוג תיאטרון זה, בארץ, הוא בדרך כלל הומוריסטי.

אלתור יכול להתבצע בתחומים שאינם קשורים קשר ישיר לאומנות. למשל חובש שנתקע ללא ציוד מתאים, ומאלתר ציוד לטיפול בפצוע." (אתר ויקיפדיה, ע"ע אימפרוביזציה)